<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין הקבורה</h1>
<h2>דף כו.</h2>
בפרק הניזקין (גיטין ס"א א') מבקרין חולי גוים עם חולי ישראל מפני דרכי שלום וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום. ופרש"י ז"ל לא שיקברו בקברות ישראל חס ושלום, אלא שקוברים אותם כשקוברים מתי ישראל מפני דרכי שלום, ובודאי ק"ו הדבר שאפי' רשעים וחייבי מיתות אין קוברין אותם בקברות שאר ישראל כ"ש גוים מחוקי שם ועובדי ע"ז שלא יתיחדו עם ישראל בקבורה.
ומדאמרינן מבקרין חולי גוים עם חולי ישראל, ובקור חולים יש בו רפואה גדולה לחולה כדאמרן לעיל (בשער המחוש) ש"מ שמרפאין חולי גוים עם חולי ישראל מפני דרכי שלום, ואע"ג דהתם (ע"ז כ"ו א') אמרינן הגוים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין, ואיתמר התם סבר רב יוסף למימר אסוקי בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכיל למימר ליה קרי ברי אאיגרא אי נמי זימנא נקיטא לי בי דואר, אלמא להצילם ממיתה אסור אפי' בשכר, התם בדמצי נקיט ליה עילה אבל בעלמא ודאי שרי, ואביי למיתלי בעילא כל דהיא אמר, אבל היכא דאיכא ודאי איבה מותר, דהא תנן (שם) יהודית מילדת את הארמאית בשכר אבל לא בחנם, ואין לך הצלת נפשות יותר מן המילדת לולד וליולדת עצמה ואפי' הכי מותר, ובחנם אסור משום דליכא איבה, דלא מיחייבא להו למיטרח בה בחנם, הא בשכר דאיכא איבה כיון דמילדת היא מותר, ואע"פ שמילדת בן לע"ז.
וברפואות נמי כך דינו של רופא, בחנם אסור בשכר מותר, וכ"כ רש"י ז"ל שם בפ' אין מעמידין דאסור לרפאותו לגוי בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין, והלכך כיון דהיתרא משום איבה היא בין בחנם בין בשכר נקיט עילא כל היכא דמצי, וכד ליכא עילא כגון רופא שהוא מרפא חולי ישראל ובגוי המכירו דאיכא איבה גדולה, מרפא ודאי חולי גוים עם חולי ישראל בין בשכר בין בחנם מפני דרכי שלום, תדע דקתני סיפא מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל, ופרנסה להחיותו היא, אלמא מחיין אותן ומצילין אותן מפני דרכי שלום, ובפ' מי שאחזו (ע' א') איתמר רב שימי בר אשי עבד לההוא גוי ואתסי, ובתוספתא התם [גיטין פ"ה] תניא עיר שיש בה ישראל וגוים, הפרנסין גובין מישראל ומגוים ומפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום.
